זה היה סופ"ש מיוזע, נעמדתי באמצע הרחבה ולא נתתי לאיש להזיז אותי, אפילו לא Anastasia Nobel שפינקה אותי בזירו קרה.
בחמישי היינו באירוע חברה של SAP Israel בו הופיעו "איפה הסקס", המופע המשותף של איפה הילד ומוניקה סקס.
לרגע צלילי הרוק של תחילת שנות התשעים קמו לתחייה כשעובדי סאפ עזבו את המחשבים ועפו לנוסטלגיית נעוריהם.
איפה הילד שפתחו את הערב ניגנו טוב אבל ניכר מלבד חמי רודנר שהם שם אבל לא ממש שם, הרימו את הרף מוניקה סקס - Monica Sex שכבר היו יותר בעניין ההופעה נתנו שירים מצוינים ושחר אבן צור - Shahar Even Tzur /Shahar Even-Zur שחשף גוף סקסי גם באמצע שנות הארבעים לחייו ונתן הופעה אישית מצוינת, זה היה בחמישי, חזרנו הביתה, הלכנו למיטה.
ביום שישי בערב בקיבוץ להבות חביבה בברל'ה מיוזיק קלאב קיבלנו תמורה מלאה, אני שנים עוקב אחרי Full Trunk כבר לפני שלוש שנים סיפרתי לחבר'ה שלי ב #עמרינובלוהאציליםשהם הלהקה הכי טובה בארץ, עד אז החבר'ה שלי לא שמעו עליהם והנה אנחנו שלוש שנים אחרי וגל ניסמן והחבורה הם הלהקה הכי חמה בארץ.
אני לא אחד שמשחק משחקים ולכן אומר זאת בצורה ברורה, בשישי בערב 27/7/18 ט'ו באב ראיתי את ההופעה הישראלית הכי טובה שראיתי וחוויתי ב 20 שנים האחרונות.
במקום לתאר מה היה חשבתי שכדאי להסביר מדוע זו הייתה ההופעה הכי טובה שראיתי בארץ, מה היה בה שהיה שונה מעשרות הופעות אחרות של אמנים גדולים יותר ופחות.
מה הכלים שמוזיקאים ואמנים אחרים יכולים ללמוד ולקחת (כולל אני) כדי להשתפר, כדי לעמוד על הבמה יום אחד מול 250 איש שרק רוצים ממך ומהמוזיקה שלך עוד.
1.חווינו אותם בדיוק ברגע הנכון –
בדיוק רגע אחרי שפרצו לתודעה הכללית, הם טעמו הצלחה (מקום ראשון בגלגל"צ, סיבוב הופעות סולד אוט בכל הופעה) והם רוצים ממנה עוד,
הם צעירים, מעודכנים וטרם מיחזרו את עצמם לדעת, חווינו אותם בשיא ואולי אפילו עוד לפני השיא אבל בדיוק ברגע פריחתם ונסיקתם לשמיים, דמיינו שראיתם את Guns n Roses בקיץ 88 רגע אחרי שחרור האלבום ששינה את עולם הרוק, זה בערך אותו הדבר (רק בנוף ים תיכוני)
2.המכונה עובדת –
המרכיב הכי חשוב בהופעה מוזיקלית הוא כמובן הבירה, סליחה המוזיקה, המוזיקה חייבת להיות מצויינת ואלו שמייצרים אותה צריכים להיות בעלי המלאכה הטובים ביותר בתחומם וכך הם, החבר'ה האלה יושבים כמו מכונה מדויקת, כל נגן פשוט מאסטר בתחומו, לא ליד ולא כמעט, נגנים מצויינים שמרכיבים מכונה משומנת שנשמעת כיחידה אחת שעובדת ביחד כבר שנים ורגשית ונפשית הם כל כולם בהופעה, לא היה רגע אחד שבו יכולתי להגיד שהנה הבסיסט סתם עומד ומנגן כי הוא פשוט לא, כל נגן היה מחוייב לכל רגע בהופעה, שקוע כולו בהנאה והנעה של הקהל להיות חלק מההופעה (הסבר בסעיף 5)
3.תמונה ברורה –
בהמשך ישיר לסעיף הקודם, הסאונד בהופעה היה חד וברור, נמוכים במקום, מיד ראיינג' וגבוהים, כל כלי נגינה ישב בתחומו ולא הפריע או התנגד לתחום תדרים אחר, מה שהינו תוצר של הפקה מצוחצחת ואפרט.
הבלוזרחית שפול טראנק מנגנים כבר ידוע אבל השילוב המדוייק של גרוב שחור עם תבלין מזרחי עטוף ברוקריות בלוזיסטית נשמע מצויין וההפקה המוזיקלית והעיבודים הברורים בהם כל נגן מנגן מה שצריך, מתי שצריך ובמקום שצריך – זו הפקה ועם ההפקה מצויינת אז הסאונד מצויין וכמובן שהסאונדמן עשה אחלה עבודה בלי קשר אבל אמרו עוד לפני המיקס מתחיל בעיבוד וההפקה מסתיימת כשהתמונה היא 4K.
4.רגל על הגז ב 120 קמ"ש –
אני גורס שהופעה צריכה להיות פול גז בלי עצירה, בלי בלדות, להתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט להגביר..שמח שהעצה שאמרתי לחבר'ה שלי מקבלת גושפנקא אצל פול טראנק, הם לא עוצרים, שירים קצביים כל הזמן ואחד אחרי השני ובין לבין אין מריחות או דיבורים מיותרים, בכל ההופעה יש בלדה אחת שהיא סוג של אתנחתא וגם החלק בו הקהל הצטרף כולו לשיר את שיר הפריצה שזכה למקום הראשון בגלגל"צ "AS A STONE", הטריק בשירים קצביים כל הזמן ורק באמצע ההופעה בלדה כאנתחתא גורמת לכך שהחלק השני של ההופעה מרגיש שוב כעלייה מתמדת וכקהל זה הדבר הכי טוב שרציתי לחוות.
5.הקהל כחלק מההופעה –
משך ההופעה היה שעה וקצת, בזמן הזה מחאתי כפיים לפחות 30 פעם, תעשו חשבון זה המון וזה בגלל שעירבו אותי כקהל, בכל רקע נתון, נגן מסוים מפעיל את הקהל, אם הוא לא מנגן באותו חלק בשיר (סעיף 3, תת סעיף עיבוד נכון) עסוק בלהרים ידיים באוויר ולדאוג שהקהל ירים איתו ידיים. כשאומרים שמישהו בא לעבודה זו הדוגמא לכך, דוגמא מקסימה לקירוב ועירוב הקהל הייתה בזמן סולו התופים, הגישו הסקסופוניסט והבסיסט לקהל בקבוקים, פחים וסירים כדי שיעלו לבמה ויתנו למתופף לנגן עליהם בסולו שלו מה זה לקח? לעלות בחורה חמודה לבמה ולתת לה בקבוק יין שתחזיק כדי שהמתופף יכה בו...פשוט גאוני.
6. Carrier Frontman -
אחת השיחות היותר נפוצות שלי עם אנסטסיה כשאנחנו משדרים את תכנית הרדיו ״בפנוכו״ היא עם הזמר הוא " "Carrier האם הוא סוחב את השיר, Gal Nisman"הפרונטמן" מלא בקסם, כריזמה ובעיקר קוליות, אתה לא צריך להיות חתיך על, אתה צריך להיות קול והבחור קול בשירה שלו, בנגינה ובמחיאות כפיים ובבדיחות הקטנות בין לבין. הבסיס לכל הצלחה היא שמי שעומד בראש הפרמידה יסחוף את כולם, זה נכון למדינה, נכון לתאגיד וזה נכון להרכב ולשיר, תזכרו את זה כי זה הבסיס לכל צעד שלכם.
7.אתה יודע שאתה מצליח שאתה רואה את.. –
נכון רוב הקהל היו חבר'ה צעירים בתחילת שנות העשרים, אבל לא היה נדיר לראות חבר'ה בגילאי 30 עד 45 ואפילו קצת מעל זה. כשאתה נהיה קונצנזוס אתה מקובל ע"י כולם ולזה קוראים הצלחה.
8.משהו בשביל עצמם –
פול טראנק נותנים הכל כדי שהקהל יהנה ולכן השאירו משהו בשביל עצמם וזה בסדר כי גם הם צריכים להנות ולפרוק ולעשות מוזיקה בשביל הנפש של עצמם, זו גם נקודת התורפה בהופעה, ההדרן היה אינסטרומנטאלי והרבה פחות מתקשר מכל הערב, כפי שאנסטסיה אמרה "הם עשו אותו בשביל עצמם" קצת בלאגן, יותר מדי חפירה עם הגיטרה, אז נכון לעשות בשבילך עצמכם אבל לא בטוח שההדרן זה המקום.
9.הדרך היא חלק מהמסע להצלחה –
מה שמקסים אותי בפול טראנק זה שהם לא פרצו בריעלטי, לא באירוווזיון אלא אולד סקול, בנו את עצמם מהשטח לאורך שנים ואני מתכוון שנים, מהופעה להופעה מפוסט לפוסט מתחנה לתחנה, זה מסע מקסים ומדהים שלא קורה כבר הרבה ועל כך אני מעריך אותם יותר.
10.טעם של עוד – במקרה השבוע יוצא סינגל חדש שלהם שהם ניגנו בהופעה, הוא היה אחלה שיר וכנראה שנשמע אותו הרבה ובאופן מפתיע הוא גם היה בעברית, איזה צעד חכם זה בהופעה לתת לנו משהו עתידי כדי שיהיה לנו למה לצפות, שיפתח את התיאבון ושיראה לנו שהם כאן לעוד הרבה זמן.